המישור הטכנולוגי

רשמים שלי מתוך תערוכת CES 2012.

—————–  עדכון —————-  17.1.2012

תמונות נוספות, וידאו ושני תיקונים.

קישור ב- Flickr:
http://www.flickr.com/photos/ilaufer/sets/72157628819167377/with/6677220067/

כמו כן כמה וידאו מגניבים:
(Flickr מתקמצנים עלי בשני סרטי וידאו לחודש. לא יפה)

http://www.youtube.com/playlist?list=PL3A06350FA7802DD3

תגיות: CES 2012

הערה: המידע מופיע לפי סדר כתיבתו (Live Blogging)

אז מה מבטיחים לנו בינתיים ב win8-? צריכת משאבים נמוכה מ־win7 ( כ-280 מגה על נטבוק מלפני שלוש שנים), ריצה על מעבדי arm ו x86- ושהממשק החדש הוא לא עוד שכבה, אלא הדבר האמיתי.

קיימת השלמה אוטומטית ובדיקת איות על כל text box בממשק המטרו החדש. מוצג על טאבלט שמריץ מעבד arm. כמובן שגם היו פדיחות, אבל עברו ל backup plan מהר…

איך מפתחים? מציגים על visual studio 11 express
שפות הפיתוח האפשריות c++, c#/vb.net + silver light. ו…. JavaScript + html. Xaml

Expression blend מייצר עכשיו לא רק xaml, אלא גם html/JavaScript וזו קפיצת מדרגה.

יש תפריט בשם store בכלי הפיתוח שמביא אותנו לדף טעינה לחנות. חידושים בנושא שאין למתחרים (לדעתי): רואים באיזה שלב של בדיקה נמצאת האפליקציה (סקיוריטי וכד׳), ניתן לקבוע מראש את מועד הפיבלוש בחנות, ניתן אוטומטית לייצר גרסת trial ללא פיתוח.

גם אפליקציות win32 נמצאות בחנות, מה שאומר שמיקרוסופט הולכים בעקבות apple ובעתיד נוריד אפליקציות למחשב בעיקר מהחנות.

ניתן לפתח פיתוח אחד שירוץ על שלושת הפלטפורמות: desktop, tablet, phone (7)

 
Samsung windows developer preview pc. כזה אני רוצה! גם טאבלט גם אולטרא־נייד. ו 5000 החבר׳ה שם מקבלים אותו במתנה.

Boot בשמונה שניות (אפילו פחות), צריכת חשמל נמוכה מאד ב idle .טאבלט של סמסונג כבר מריץ את זה. הממשק של ה ־ desktop נראה ממש כמו win7. כל מה שמפותח ב metro style אוטומטית משתמש ב hardware accelerators.

על ממשק הדסקטופ ניתן להריץ גם את ה metro style. יש task manager חדש, rdp חדש ויש hyper-v על התחנה.

ה־ ribbon השתלט עכשיו גם על ה־ windows explorer.

 ניתן לעבוד על שני מוניטורים. אחד עם המטרו ואחד בלי.

כל ההגדרות. נשמרות במקום מרכזי ועובר איתנו לכל מחשב שנבצע אליו login עם windows live

בקיצור: יפה מאד. יש כמה קפיצות מדרגה

חברות רבות אוגרות כמות מידע אדירה אודותינו: פייסבוק, גוגל, סקייפ, מיקרוסופט, סוני, אפל, whatsapp ועוד ועוד. אני לא אפרט איזה סוג של מידע, כי זה כבר הפך למשעמם.

מי מפקח עליהם? מי קובע את הסטנדרטים  בהם צריכים לעמוד ומגן על המידע שלנו? אף אחד. למרבית האנשים אולי לא אכפת מהפרטיות שלהם ברגע נתון, אך הדבר הופך לאכפתי כשעוברים הימים ואדם מחפש עבודה (והמעסיקים מחפשים עליו מידע באינטרנט), מתחתן/מתגרש (ומישהו אחר מחפש עליו מידע), או סתם מסתכסך עם מישהו שמחפש את רעתו.

כשבני דורי ואלו שקדמו לי גדלו, למדנו את האמרה "בעיתון של היום, עוטפים את הדגים של מחר". אמרה שהיא לא נכונה בעליל כיום. מידע שנחשף עלינו מרצון ושלא ברצון באינטרנט – יכול לחיות לעד ולהיות נגיש בגיגול קצר.

החברות המוזכרות מעלה הוכיחו לנו שלא ניתן לסמוך עליהן בשמירה על פרטיותנו (פריצה לסוני, פייסבוק חושפים מידע בטעות ובכוונה, גוגל מקליטים תעבורת רשתות wifi פרטיות וכד’).

לעומתם חברות אשראי, ביטוח, רפואה (בעולם) ובפרט בנקים מוגבלים ע"י רגולטורים בתקנים דרקוניים ומאיימים כגון: PCI, SOX, HIPAA, Basel II ועוד (ואח"כ מואשמים באיטיות וכבדות).

הגיע הזמן לחוקק חוק ברמה בינלאומית – גלובלית, הקובע שחברה שמחזיקה בסיס נתונים של יותר מ-X מיליון לקוחות תאלץ לנקוט אמצעים שיקבעו ,לצורך הגנת הנתונים ויחויבו לחתום על אמנת שמירה על פרטיות (מה מותר, מה אסור).

אין ספק שהטלת מגבלות כאלו תפגע במהירות הפיתוח וההתקדמות של החברות שיחול עליהן החוק, אך לדעתי נושא הפרטיות הוא בדיוק סוג הדברים בהם החיפזון מהשטן.

הפקרת פרטיות תושבי כדור הארץ המחוברים לאינטרנט היא עניין חמור, הפוגע בבטיחותם הוירטואלית, החברתית, הפיננסית ואף הפיזית של האזרחים.

תגיות: facebook, אבטחה, חוק, פרטיות

השבוע התרחש אירוע השקה וירטואלי של מיקרוסופט עבור משפחת מוצרי Office 2010. נרשמתי לאירוע והתבאסתי שהוא וירטואלי. חוץ מכל ה- Goodies שיש באירוע אמיתי, חששתי שלא אוכל להשתתף בו בפועל מפאת "בטוח יהיה משהו חשוב יותר ואני כבר במשרד, אז…".

לצערי אני לא יכול לכתוב על האירוע עצמו והחוויה שהיתה או לא היתה, כי תאמינו או לא, היה משהו חשוב יותר + פגישה חשובה שנקבעה מלמעלה ברגע האחרון (ומה אני אגיד לו, אני פה במשרד ממש לידך אבל אני באירוע וירטואלי. נא לא להפריע). בקיצור, אני נגד אירועים וירטואלים כי כמו כל Webcast ששמתי לעצמי ביומן – אף פעם לא הגעתי אליו בסוף. עד כאן רמז דק למיקרוסופט.

אבל מה כן? כנראה כי נרשמתי בין הראשונים (רצון טוב היה) קיבלתי עם שליח למשרד "ערכת כנס וירטואלי". והערכה הזו ממש מצאה חן בעיני. היא מכילה את הפריטים הבאים:

1. אזניות – לקחו בחשבון שזה לא יפה להפריע לאחרים / להרבה מאיתנו אין רמקולים במחשב – אהבתי!

2. שלט Do not disturd לדלת – לא יעיל, אבל רעיון נחמד.

3. חבילת עוגיות ממתוקה (!).

4. הפריט שבלעדיו אף אירוע אינו מושלם – חולצת גיקים.

חבר’ה – אהבתי את המחשבה (למרות שאני שונא את הרעיון). למעשה כל כך אהבתי שהחלטתי לקחת דוגמא מאתרי הגאדג’טים למיניהם והקלטתי לכם וידאו Box Opening של הערכה.

 קבלו (50 שניות):

ראשית שיהיה ברור, אני בהחלט סבור שסטיב ג’ובס הוא גאון וש- Apple מייצרת כמה מוצרים מדהימים.

אז מה הבעיה? אפל מייצרת מוצרים "סגורים" שנהגו על פי חזונו של סטיב (לא סילבן שלום) ולא מותירים למשתמש כל שיקול דעת. דוגמאות: Flash זה פ’ויה! Multitasking זה כל כך פאסה  (למרות שבגרסא הבאה של iphone דווקא יהיה), MP3?? זה מה זה 1990!, רק QuickTime יכול!

אפל הציגה בעבר חזון של לשבור מוסכמות, להיות שונה, לשחרר את המחשבה, אבל בפועל מספקת לאנשים-רובוטים מוצרים שעושים רק מה שסטיב אישר. ההפך מהפרסומת הידועה משנת 1984:

האמת שאני מלא קנאה. אם היו שואלים אותי מה סיכויי ההצלחה לשחרר סמרטפון יקר עם חבילה יקרה, ללא מולטיטסקינג, העתק + הדבק ומצלמה קדמית, הייתי עונה בנחרת בוז "פחחח, עוד מעט תגיד לי שגם אי אפשר להחליף בו סוללה". אבל הבן אדם גאון – כבר אמרנו.

האכזבה שלי היא גם לא מעט מהציבור, האם "מגניב" זה כל מה שחשוב? איפה המחשבה העצמאית? איפה הקו בו החוויה עולה על המהות. 300,000 קנו ipad מבלי שידעו בדיוק מה יש בו והאם הוא מתאים לצרכיהם. לעומת זאת, הם יכלו להיות די בטוחים שהוא יהיה מגניב וחוייתי.

ipad vs stone

 לסיכום, אפל היא לדעתי חברה שתפיסתה היא "אנחנו יודעים מה טוב בשבילכם" והיא גם יכולה לסמוך על זה שהציבור ככלל לא חושב יותר מדי. הנקודה היא שיש אלטרנטיבות גם למגניבות. רכשתי לי מכשיר Nexus one שמריץ Android והפלא ופלא: הוא גם מגניב וגם מאפשר לי חופש בחירה. אין כל בעיה לקבל הרשאת Root (אדמינסטרציה) על המכשיר (לאחר שאתה מאשר שבזה תמה האחריות…, אבל מצד שני אף אחד לא ינעל לך את המכשיר מרחוק בשדרוג התוכנה הבא, שכמובן מחייב אותך לעבוד עם iTunes ), ניתן להתקין מגוון של גרסאות Rom שעברו קסטומיזציה,  לעבוד ב- multitasking עם Mutli touch ובמהירות.

אני מאחל לכולנו שלא נשכח לחשוב. עכשיו רק נותר לקוות שהשוטרים הקשוחים של אפל לא יפרצו לי הביתה, יחירמו לי את המחשב וישברו לי את הראש .

תגיות: Android, Apple

ב- 8 לינואר בכנס של TechCrunch אמר מרק צוקרברג (מייסד פייסבוק) שהוא לא כל כך מבין מה הסיפור של אנשים ופרטיות ,ושלדעתו לרוב האנשים לא אכפת כל כך מי רואה את הפרטים שלהם (זה נאמר יותר בעדינות, אבל זה התוכן). לטעמי זו הבדיחה הטובה ביותר  מאז ה- Don’t Be Evil  של Google (שנאמר כתשובה לשאלה "כיצד נדע שלא תשתמשו לרעה במידע שיש לכם עלינו?", ומאז אני רגוע לגמרי)!

באופן מעשי, חברות מספקות לנו שירותים "בחינם" בתמורה לויתור מסויים על הפרטיות שלנו. כאשר מגיעים לאינטרנט (Long tail ושות’) ולחברות יש כמויות מידע מטורפות עלינו, העסק הופך לבעייתי מאד. רוב בני האדם כפרטים לא עוסקים ביום יום במחשבות על מה גוגל / פייסבוק יודעים עלי ומה ניתן לעשות במידע הזה. עם זאת, כאשר אנו נחשפים במקרה לשבריר מהמידע הזה (כגון Google Web History) אנו מזדעזעים עד עמקי נשמתנו.

עכשיו ביננו (כשגוגל לא רואה), מה האחוז מהאוכלוסיה שמבין מה כמות המידע שנשמרת עליו ומה למעשה יודעים עליו? תסכימו שקטן מ-5%? מה  10%, השתגעתם? טוב סגרנו על 7.5%.  לעומת זאת, כמה חברים (זה בשביל חבר, אני אישית בחיים לא הופתעתי!) אתם מכירים שהופתעו מאד שמידע שלהם מפייסבוק מצא דרכו לגוגל (וזמין למעסיקים לדוגמא שמחפשים עובדים וכד’), שכיתוב לכאורה אישי על קיר של חבר מוצג אצל כל החברים המשותפים, ששינוי סטטוס אישי (במערכת יחסים כן/לא) מעדכן את כל העולם, שהאלבומים הפרטיים שלו לא פרטיים וכד’?

בקיצור, אני טוען שלאנשים "לא אכפת" מפרטיות כי הם לא מבינים את המשמעות. והמשמעות יכולה להיות הרת גורל.  כמאמר המשורר (שלום חנוך): "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם".

בדיחה. 2.0

תגיות: facebook, גוגל, פרטיות

ניטור חווית המשתמש (User Expirience Monitoring) הוא נושא חם בפרט בשנתיים האחרונות, וחברות רבות מציעות פתרונות בנושא.

מה זה בעצם ניטור חויית משתמש?

המטרה היא לבדוק מה בעצם קורה אצל המשתמש, בעיקר מבחינת זמני תגובה, אבל לא רק. חלק מהכלים יכולים לדווח לכם גם על תקלות Client Side ועל Rendering time.

איך זה עובד?

קיימות מספר שיטות למדידת חווית משתמש:

1. התקנת Agent על התחנה של הלקוח – גישה זו היא החודרנית ביותר ובעלת חסרונות ברורים (Deployment לדוגמא), אך יש לה יתרונות שיכולים לעניין במקרים מסויימים. לדוגמא: ניתן לנטר הרבה מעבר לחווית משתמש. ניתן לנטר את כל פעילות המשתמש, כגון: כמה זמן הוא משקיע בכל מסך, מה האפליקציה בה הוא מבלה את מרבית זמנו ועוד יישומי אח גדול למיניהם. בנוסף, היא אינה מוגבלת רק ליישומי Web.

2. שיטת ה- Total Agentless (הרגע המצאתי את המונח) - כל נתוני התעבורה מה- Data Center משוכפלים הצידה לשרת ייעודי, עליו מתבצע ניתוח התעבורה. יש מספר רמות של שמירת נתונים, בעיקר עוסקים ב- Http (layer 7) וב- TCP (layer 4). אם שומרים ברמת http, אז אין לנו מידע מדוייק מתי הסתיימה הורדת הנתונים, אבל ניתן לשערך ע"י קצב ירידת האובייקטים בדף. אם שומרים ברמת TCP ניתן לדעת מתי התקבל Acknowledge על ה- packet האחרון וכך לדעת בדיוק מתי הסתיימה הורדת כל האובייקטים לקליינט. החיסרון כאן הוא כמות נתונים אדירה לניתוח בשל הרמה הנמוכה בה הם נאגרים.

היופי בשיטה הזו הוא שאין כל השפעה על הקליינט. החסרון העיקרי – לא נמדדים נושאים שהם Client side only: זמן Rendering, תקלות java script וכד’

3. שיטת "הכמעט Agentless" – בשיטה זו אמנם לא מותקן שוב דבר בקליינט, אבל יש שימוש ה- Java Scripts שיורדים לקליינט ומודדים זמני תגובה ברמות שונות, המספקים מבט מלא על סיפור הדרך של הדף. ע"י עבודה מול השרת אפשר להגיע לחלוקה עד לרמת :Server response time, Network time, Rendering time. שיטה זו יודעת על פי רוב להתמודד טוב עם קריאות Ajax. החסרון של השיטה לקוח היישר ממכניקת הקוונטים – עצם המדידה משנה את התוצאה: קבצי ה- java script אמנם קטנים ונמצאים ב- Cache אך עדיין מתבצעת קריאה אליהם בכל דף ויש לכך השפעה מסויימת.

הפתרונות הם מגוונים ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונו משלו. לדוגמא: חלק מהפתרונות תומכים באפשרות Session replay שמאפשרת לראות בקירוב (מי יותר מי פחות) מה ראה המשתמש, יכולות מערכת הדוחות, יכולות מעבר לתחום ה- Web ועוד…

אז למי זה מתאים?

הפתרון יכול לעזור לכל מי שמפעיל אתר Web כלשהו, אבל הוא משמעותי במיוחד עבור מקרים בהם לספק התוכנה יש גם אחריות על התקשורת והתחנות. כל פעילות ברשת אינטראנט יכולה להיות כזו.  מעבר לניטור בעיות באפליקציה ספציפית, ניתן ללמוד האם יש סניפים שהם איטיים יותר  מבחינת תקשורת מאחרים ולפעול בצורה פרואקטיבית, עוד לפני שהמשתמשים מתחילים להתלונן. כמו כן, ניתן להתאים את מורכבות ה- DOM בדפים מסויימים כך שיתאימו לתחנות בארגון.

שחקנים משמעותיים בשוק

בשוק קיימים מספר שחקנים ואני רק אתייחס לשמותיהם:

Merury – RUM

Oracle – Insight

NetIQ – AppManager

Avicode

Compuware Vantage

ועוד…

bing - דך הבית בנייד

כשניגשים לאתר דרך Bing הוא מבצע ניתוח מבנה והתאמה אוטומטית של האתר, ומתחיל להציג לנו את החלקים שלדעתו הם ה- body של האתר:

דף הבית של ynet ה- Bing

כפי שניתן לראות, במקום בו היו פלאשים מוצגים place holders בצורת Animated Gif + קישור שהיה במקור בתוך הפלאש.

Ynet - דפדוף עם Bing

המשך דיפדפוף כלפי מטה מאפשר לנו קריאה ברורה באתר, שנותח נכון ע"י Mr. Bing (מצטער ריטה).

Bing Mobile - כותרת תחתית

הדף מוצג במקטעים ובתחתית כל דף יש חץ ימינה כדי לעבור למקטע הבא. בנוסף יש כפתור בדמות טטריס. לחיצה עליו תביא אותנו לדף הבא:

Bing - מפת הדף

זוהי למעשה מפת האתר כפי ש- Mr. Bing מנתח אותה. כל מקטע ממוספר וע"י קליק על מקטע מסויים נגיע ישירות למקטע המבוקש.

כאמור, לגוגל יש פתרון דומה אבל היתרונות של bing הם כאלו: בגוגל ניתן להגיע רק ל- Body. כאן ניתן להגיע לכל חלק בדף, אם היה פלאש בגוגל לא נדע ממנו, כאן כן. האפשרות לדעת כיצד הדך ממופה והאפשרות לעבור אליו מהר חשובה לדעתי.איך מפעילים? גולשים ל- bing מהדפדפן המותקן, נכנסים ל- Search Settings ובוחרים את האופציה הבאה:

Bing - הגדרות לצפייה המובייל

החסרון – צריכים להגיע לכל דף דרך מנוע החיפוש כדי לקבל את ההתאמה האוטומטית. גם לזה יש פתרון, ואם תבקשו ממש יפה אני אעלה דף עתיר קוד (5 שורות) שיפנה אתכם ישירות לאתר הרצוי, בלי לחפש אותו.

תגיות: Bing Mobile Windows

רבות דובר, נכתב, צולם והועלה ל- youtube בנושא מחשוב הענן. עם זאת קשה למצוא שני אנשים שיגדירו את המושג Cloud Computing בצורה זהה.  לדעתי לעובדה הזו תרמו רבות מחלקות שיווק משומנות בחברות שונות. לפתע כל דף Html עם רשימת לינקים נהפך לענן ("אנו מספקים שירות לינקים בענן"), כל חברה שיש לה יותר משני מחשבים באיזשהו אתר Hosting מצהירה שהיא מספקת שירותי ענן.

אני מוצא את הנושא מרגיז  מכיוון שמדובר בהונאה והטעיה של ציבור (תמים?) לקוחות. גם החברות הגדולות חוטאות לדעתי באותו חטא. דוגמאות:

גוגל – החברה מספקת מגוון API מרשים מאד, שירותי Mash-up, מפות מיילים ועוד ועוד על גבי תשתית GRID מפלצתית חוצת עולם. האם זה הענן הנכסף? לדעתי לא. כמות האפשרויות לפיתוח מוגבלת. אני לא יכול לפתח מה שאני רוצה ופשוט "לשים אותו" על הענן.

Amazon EC2 - אחת החלוצות בתחום (אולי החלוצה). שיטת העבודה מולם היא שלמעשה שוכרים מספר שרתים וירטואליים כרצונכם ובכל רגע ניתן להוסיף או להוריד שרת ובכך להענות לביקוש (Load balancing included).  יש שירותי Storage, DB, Queu ועוד האם זה ענן? קרוב מאד, אבל לדעתי לא בדיוק. ההתקנה על כל שרת מבוצעת בנפרד (יש כלים שעוזרים בזה), אם מוחקים שרת ורוצים להחזיר אותו – מתקינים מחדש. אין ענן אחד גדול שרק מבקשים ממנו את המשאבים שרוצים. עם זאת מדובר בפלטפורמה מרהיבה.

IBM – עד לאחרונה שירותי הענן של IBM התמצו בזה שאתם למעשה רוכשים שרת HOST עבור שרתים וירטואלים ומקבלים ממשק ניהול מרשים לניהולו. האם זה ענן? לדעתי ממש לא. בסה"כ שכרנו שרת HOST חזק עם אפשרות ניהול טובה ואפשרות גידול מוגבלת. החודש הודיעו IBM על שלב נוסף במחשוב הענן וזה נשמע כבר יותר קרוב ואולי זה ממש זה.

אני אמנם מוכר כחובב מיקרוסופט ידוע (אבל לא עיוור), אך אני מקווה שאני אכן אובייקטיבי כפי שאני חושב. לדעתי כיום שירות הענן היחיד שעונה על כל ההגדרות הנדרשות הוא Azure של מיקרוסופט. פלטפורמה רחבה הפרוסה באיזורים שונים בעולם ומספקת לנו את כל השירותים הדרושים: Compute, Storage, DB, messaging וכו’. הקוד נכתב ב- .net עם התאמות בכל הנוגע לחלק ה- framework בכל מה שנוגע לגישה ל- DB או Filesystem. ה- SDK כולל ענן וירטואלי לצורך שלב הפיתוח והטסטים, התשתית גמישה לגמרי בכל הנוגע למשאבים השונים. אני באמת לא יודע כמה שרתים יש מאחורה וזה לא מעניין אותי, אני משלם לפי מחירון עבור טרנזקציות, תעבורה וכד’. המערכת כוללת תשתית המאפשרת לתקשר מול המערכות שנשארות בתוך הארגון, מתוך הבנה שארגונים קיימים לא יוציאו יום בהיר אחד את כל מערכות המחשוב לענן.

באשר ליוזמות שמדברות על "ענן פרטי" ממש (ואני לא מדבר על ה- Virtual Private Clode של Amazon), לדעתי מדובר בפספוס בהבנה של המושג "ענן". אם הוא ממש פרטי, הוא כנראה לא ענן… (זה יותר outsourcing של המחשוב) הרי חלק מהתפיסה עוסק בכך שמדובר בתשתית ענקית המספקת שירותים למספר גדול של לקוחות ובכך מוזילה את משמעויות ב- redundancy והשרידות וכד’, כמו גם עלויות ה- Compute – שהרי בזמן שבאוסטרליה עובדים, אצלנו ישנים ולהפך (כך גם הספק מרוויח מכך שהתשתית שלו לא ישנה).

כמאמר המשורר, "עכשיו מעונן".

תגיות: Azure, מחשוב ענן Cloud computing